על פי עדות האם שנמסרה לועדת קדמי:

הילד יוסף מלמד נולד בשנת 1947 להוריו שלום ושולמית, בהיותו כבן שנה וחצי חלה ונשלח לביה"ח הדסה בתל אביב יחד עם אמו. האחיות במקום הפצירו באם לשוב לביתה על מנת שתוכל לטפל בבתה הגדולה. במוצאי שבת כשהגיעה האם לבקר את יוסף נאמר לי כי יוסף נפטר. כשביקשה לראות את הגופה נאמר לי כי הילד כבר נקבר. ביום ראשון לקחו אותה לקבר בעלה (שנהרג ארבעה חודשים לפני כן) ואמרו לה כי התינוק נקבר ליד אביו. האם לא האמינה. שנים מאוחר יותר קיבלה צו גיוס על שם בנה יוסף.

עדכון, ספטמבר 2022:
משפחתו של יוסף פנתה בשנים האחרונות, באמצעות עורכי הדין רמי צוברי, נורית קורן ודורון רדעי, לבית המשפט בבקשה לפתוח את קברו ולערוך בדיקות דנא, וזאת על מנת לדעת האם אכן יוסף נקבר במקום. בכתבה שפורסמה בערוץ 2 דווח כי נמצאה התאמה גנטית מלאה בין יוסף למשפחתו.

עו"ד רמי צוברי, שייצג את המשפחה בשיתוף עם עו"ד נורית קורן ועו"ד דורון רדעי אמר כי "המדינה יכלה לחסוך את הצער הגדול למשפחה. האימא היום כבר לא מסוגלת, בשל מצבה הבריאותי, לראות את הכתבה ולדעת שאכן בנה נקבר שם. יוסף מלמד לא זכה לקבורה ראויה ואימו לא זכתה ללוותו בדרכו האחרונה."
באשר להשלכות התיק על הפרשה כולה אמר עו"ד צוברי כי "מה פירוש ילד חטוף- ילד שלא הוחזר להוריו חי או מת, הם לא יודעים מה עלה בגורלו. זה מכלול של פרשה, שהורים לא יודעים מה עלה בגורל הילדים, ובוודאי שהיו מקרים של מסירה לאימוץ בניגוד לרצון ההורים. זה לא סוף פסוק בפרשה, אבל לעצם העניין- טוב שסייענו למשפחה לסגור מעגל ולדעת מה עלה בגורל הילד שלה".
עמותת עמר"ם מברכת את עורכי הדין צוברי, קורן ורדעי על פעילותם המקצועית והמסורה לטובת משפחת מלמד.
אנחנו נמשיך להיאבק על כך שכל משפחות ילדי תימן, מזרח ובלקן יידעו בהקדם מה עלה בגורל ילדיהם.