בגיל ארבע נחטפה שרה מגן הילדים ״שטראוס״ (שהיה כנראה שייך לארגון הדסה) בירושלים.
באמצע הפעילות היומית בגן הושיבו את הילדים בחצי מעגל ולחדר נכנסו זוג יחד עם אחת מעובדות המקום. היא הצביעה על שרה הקטנה. הזוג לקח את ילדה ויצא מהגן אל הרכב שהמתין להם בחוץ, הזוג הניח בחיקה דובי גדול, ונסעו: ״ילדה יפה כמוך חבל שתגדל עם הסבתא.״ אמרו לה, ונסעו.
סבתה, ששמה אותה בגן בבוקר, הגיעה בצהריים לקחת את הילדה אבל זו איננה. ״הילדה איננה״, כך אמרו לסבתה ולא הוסיפו מילה. אחיה וסבתא יחד עם משפחתה המורחבת (הוריה נפטרו) החלו לחפש אחריה והתחילו להקים קול זעקה. גם לבן גוריון הם הגיעו ששלח את פקידיו לבית המשפחה. למעלה משנה של מאבקים עזים וקשים מקבלת המשפחה טלפון: הילדה מחכה לכם במעברה בפרדס חנה. הם נסעו לשם במהירות ואכן מצאו אותה שם. כמו אז כשקרה המקרה גם הוועדה עצמה לא חקרה את המקרה אף על פי שבעדותה הזכירה שרה שמות. פשוט בלתי נתפס: המקרה, שלטענת המשפחה כלל מעורבותו של משרד הסעד, פשוט לא נחקר.
שרה, ממשפחה יוצאת איראן אשר גדלה בשכונת הבוכרים בירושלים, שהתה שנה בקרב זוג, דוברי יידיש על פי עדותה, כשמשפחתה מנהלת קרב כמעט חסר סיכוי. ילדת המשפחה נחטפה והמדינה לא עושה דבר. לבקשתה לא צרופה תמונה עדכנית שלה כיוון שאינה רוצה להיחשף היום, אך בשל חשיבות העניין אישרה לפרסם את התיק במסגרת חשיפת הארכיונים. נבקש לכבד את בקשתה.