הוריי משה ולבנה (קמר) סעיד לבית מנצור עלו ארצה מן סדה (ליד ירים), תימן דרך מחנה חאשד למדינת ישראל. הם הגיעו בחורף של אוקטובר 1949 למחנה ראש העין.

הייתי אני, צביה בת ארבע הבת הבכורה ושרה הקטנה בת שנתיים. אמי הניקה את את שרה עד שהאחיות בתינוקיה אמרו לה להפסיק לעשות את זה. הן רצו להביא לה אוכל הן בעצמן. אחרי זה היא חטפה שלשול, בגלל השינוי בתזונה והם הודיעו לאמא שלוקחים ומפרידים אותה ומלינים אותה בבית התינוקות. למחרת אמרו לאמי שהיא נלקחה לבית חולים, בלי להגיד לאיזה בית חולים אפילו

ההורים שלי הסתובבו בכל הארץ לחפש, עד ירושלים הגיעו בחיפושים. כלום לא מצאו. באחד המקומות גם סילקו אותם בכח.

במשך השנים שכרנו חוקרים, בדקנו, העדנו בוועדות השונות. כלום לא קיבלנו.

אמא כל חייה אמרה ששרה בחיים, זאת הייתה ההרגשה שליוותה אותה ואותנו כל השנים.

צביה שאער