נחמיה שרעבי, יליד פברואר 1948, בן שביעי במשפחה. כשהיה בן שנתיים וחצי בחודש אוגוסט 1950 חש לא בטוב – על פי עדות האחים הגדולים היתה פריחה לא ברורה על גופו. אבי ז"ל הופנה לבי"ח הדסה בתל אביב שם החליטו לאשפזו. את אבי שילחו הביתה שכן לדברי הצוות הרפואי: "אין ההורים נשארים בבית החולים – תבוא מחר"…
למחרת כשאבי הגיע לבית החולים הוא מצא את המיטה ריקה וקיבל את בשורת האיוב כי בנו נפטר בלילה. לשאלתו היכן הגופה, נענה כי הגופה כבר נקברה. אבי, שהיה אדם דתי מאוד, נאלץ בתמימותו לשוב על עקבותיו, למסור את ההודעה לאמי שהיתה אז אחרי לידה של הבת (השמינית) ולשבת שבעה על בן שלא קבר וללא לוויה ראויה. שנים רבות אחר כך התייסר על כך ונפטר לאחר מס' אירועים מוחיים.
לאחר פטירתו, החלו אחי להתחקות אחר ההיעלמות – פנו לבית החולים, למשרד הפנים, ולחב' קדישא, ולאחר שקיבלו גוש וחלקה אנשי חב' קדישא אף דאגו לחפור במקום בו כביכול אמור היה להיות קבור, אך כצפוי לא נמצא זכר ודבר… ניסינו לפחות לקבל תעודת לידה ופטירה: תעודת לידה סירבו להוציא, אך תעודת פטירה המציאו לנו בצורה חובבנית, בכתב יד, כאשר כל הפרטים בה שגויים לחלוטין!
היום האח צריך להיות בן 67, הזמן הולך ואוזל ואין לנו כתובת לאן לפנות ומה לעשות.
רות כוכבי
אבי, שהיה אדם דתי מאוד, נאלץ בתמימותו לשוב על עקבותיו, למסור את ההודעה לאמי שהיתה אז אחרי לידה של הבת (השמינית) ולשבת שבעה על בן שלא קבר וללא לוויה ראויה. שנים רבות אחר כך התייסר על כך ונפטר לאחר מס' אירועים מוחיים.
לאחר פטירתו, החלו אחי להתחקות אחר ההיעלמות – פנו לבית החולים, למשרד הפנים, ולחב' קדישא, ולאחר שקיבלו גוש וחלקה אנשי חב' קדישא אף דאגו לחפור במקום בו כביכול אמור היה להיות קבור, אך כצפוי לא נמצא זכר ודבר…