ההורים של סבתא שלי עלו לארץ מבגדד בשנת 1937. קראו להם גורצי (גורג) ולולו רחמים. כאשר הם עלו לולו, אם סבתי, הייתה בהיריון עם תאומים, ושלושה ילדים קטנים. היא ילדה את התאומים באותה השנה בבית החולים שערי צדק בירושלים. נמסר לה שרק תינוק אחד שרד את הלידה. את גופתו של התינוק השני היא לא ראתה, ולא הביאה אותו לקבורה. נאמר להם שאין כלום, שהוא מת וזהו. במהלך השהייה בבית החולים היא ראתה תינוק באינקובטור שחשבה שהוא שלה, ושאלה עליו. האחות אמרה לה שלתינוק הזה אין אימא. הם לא ידעו את השפה והתקשו להתבטא מול בית החולים. חבריו של סבי יעצו לו לעזוב את ירושלים בטענה שבארץ חוטפים ילדים, ואם הוא רוצה שלא יחטפו לו את השאר כדאי לו לחזור, או ללכת למקום אחר. ואכן, לאחר שעלו לארץ בשנת 37 הם חזרו חזרה לבגדד ועלו שוב רק לאחר קום המדינה. לולו לא עלתה. היא נפטרה בבגדד.

מיטל ניסים.