אני יוכי כהן (כחילה), הבת של יהודה כהן ז"ל ואסתר כהן תיבדל לחיים ארוכים, מביאה לפניכם את השתלשלות המאורעות הקשורים לחטיפת הבת הבכורה למשפחת כהן.

הורי עלו לארץ ממרוקו בתאריך 4.5.1950. באו לארץ עם המון שמחה, נשואים וללא ילדים, הגיעו בגפם ללא משפחה, במטרה לגור, לעבוד ולהרחיב את המשפחה בירושלים עיר הקודש שעליה חלמו הם וכל בני המשפחה המורחבת שנשארה במרוקו, וכל חזונם היה לבנות ולהיבנות. הם התגוררו במעברת תלפיות, מחנה מעבר מס' 712. בתקופה זו אבא גויס לצבא ההגנה לישראל ושירת בירושלים.

ב- 20.6.52 נולדה להם הבת הראשונה בבי"ח זיו הישן במרכז העיר. בתאריך הלידה אבא הגיע לבית היולדות בבית החולים לבקר את התינוקת. ראה אותה עירנית, גדולה, בריאה, ועם האושר והחיוך הגדול חזר לשירות בבסיס הצבאי.

למחרת, אמי, שהיתה מאושרת, חיכתה בסבלנות שיביאו אליה את התינוקת שהיא ילדה, רצתה להניק ולצאת הביתה. השמחה וההתרגשות של הולדת הבת באחת נגדעו והתחלפו בחרדה ובתסכול כשהאחיות הסתודדו מעבר לוילון והתמהמהו עם הבאת התינוקת. כששוב ביקשה והתחננה שיביאו אותה אליה, הן ענו בגסות רוח שהתינוקת לא בחיים, ושהיא כנראה לא הניקה מספיק, ואולי לא היה לה חלב - ולכן התינוקת נפטרה. מזועזעת, אמא ביקשה לראותה אפילו אם היא מתה, ואותן אחיות ענו לה שהיא כבר לא בבית התינוקות אלא נלקחה לקבורה. וכך יצאה אמי מבית היולדות, חבולה, פגועה, ובעיקר עם הבושה שאולי באשמתה התינוקת כבר לא בין החיים. בכל זאת לא השלימה עם קביעה נוראית זו, משום שלא נאמר לה כלל שיש לתינוקת בעיית בריאות כלשהי, ושלא היתה לה הזכות לראות את בתה לפני "לקיחתה לקבורה". נראה לנו שניצלו את ההזדמנות – אמא היתה בגפה, ללא שפה וללא משפחה.

אמי אסתר היתה, ועדיין בגילה - 88 שנים, אשה מאוד סקרנית ורגישה, ותמיד חינכה את כולנו, האחים, להתקדם וללמוד, ההשכלה היתה חשובה להם. היא שלחה אותנו לחוגים שונים ומגוונים ולתנועת הצופים, תמיד דאגה למחסורנו, ואף פעם לא שיתפה אותנו בטראומה שעברה, ואנו לא ידענו הרבה שנים שהיא נושאת עמה סוד מאוד גדול, כואב וטראגי.

כעבור שנה נולדה אחותי הבכורה. היום אנחנו שבעה ילדים. לפני מספר שנים עלתה לכותרות בתקשורת פרשת עוזי משולם, ואז אבי הפר את השתיקה ושיתף את כולנו האחים בסיפור העגום, שגם לו ולאמא זה קרה. לא ידענו את נפשנו, הזדעזענו. אמי רק הנהנה והבנו כולנו שהסיפור קשה לה, כי אולי הרגישה שלא נלחמה מספיק לקבל פרטים אודות התינוקת.

במשך שנים לא פעלנו כי לא רצינו להכאיב להורים. לאחר שנים רבות לקחתי על עצמי להגיע אל האמת עבור אמי אסתר לפחות, בעודה בחיים, כי אבי נפטר משברון לב מבלי להגיע לאמת בנושא התינוקת. אמא שוב ושוב מדברת על העוול, על החטיפה של הבת הבכורה, האבודה. תמיד היא אומרת שיש לה שבעה ילדים ואחת שחטפו לה.

מצאתי תעודת קבורה של חברה קדישא בירושלים (מצורפת). יש בתעודה את יום הקבורה ואת כל הפרטים, אבל רשום גם שהיא קבורה בפתח תקווה. פניתי אליהם והם הפנו אותי לבית העלמין בפתח תקווה. כשפניתי שם לנציג שמטפל בנושא הילדים החטופים הוא אמר לי שבכל שנות עבודתו מול המשפחות לא שמע דבר הזוי כזה, שמבית חולים מרכזי וגדול בירושלים העבירו תינוקת בת כמה ימים לקבורה דווקא בבית עלמין בפתח תקווה. הוא אמר שאני לא הראשונה שנותנת להם את מספרי החלקות האלה, אבל אין דבר כזה.

אני וכל אחי ואחיותי, שבעה במספר, שנולדנו אחרי הסיפור העצוב, רוצים למצוא את אחותנו הבכורה, האבודה. אין לנו ספק שהאחות הבכורה שלנו חיה בארץ או הוברחה לחו"ל. היום התינוקת האבודה החטופה בת לפחות 70. נשמח מאוד לדעת שהיא גם מחפשת אותנו ואת האמא הביולוגית שילדה אותה. אנו מעוניינים שלפחות אמנו אסתר כהן תזכה ותצליח לראות אותה ולדעת שיש סגירת מעגל עוד בחייה.