סבי וסבתי, דוד ואהובה שקל, עלו ממצריים. בשנת 1960 (לא ידוע תאריך מדוייק), ילדה סבתי את בנה השביעי, ככה"נ בבית החולים רוטשילד בחיפה, וקראה לו ניסים.

לאחר לידת הבן סיפרו לה בבית החולים שיש לו מום בלב ושלחו את סבתי הביתה. אמרו לה לבוא להניק את הילד בבית החולים. וכך הגיעה סבתי מדי יום להניקו במשך כשבוע. סבתי ז"ל סיפרה שהילד היה נראה חיוני ובריא, ינק יפה ופניו היו ורדרדות ולא נראה שיש בעיה כלשהי. באחד מהימים כאשר הגיעה להניקו אמרו לה הרופאים שהילד נפטר ושלחו אותה הביתה. סבתי ביקשה לראות את גופת בנה על מנת להביאו לקבורה אך נאמר לה שהם כבר טיפלו בהכל ולא נתנו לה לראותו ואף לא נתנו לה תעודת פטירה. סבתי אמנם הייתה תמימה וקיבלה את מה שסיפרו לה בצער גדול אך תמיד קיננו בה הספק והתהייה לגבי בנה. היה לה קשה לקבל את זה שהוא נפטר מאחר וראתה ילד בריא וחיוני. עוד נאמר לה על ידי האחיות בבית החולים שאין זה נורא מאחר ויש לה עוד 6 ילדים בבית ועוד תביא ילדים נוספים בעתיד. סבתי המנוחה לא האמינה עד יומה האחרון שבנה באמת נפטר אך לא היה אל מי לפנות אז.

אני נחושה למצוא את דודי. אני משוכנעת כי הוא חי ורוצה להפגישו עם תשעת אחיו. אנא עזרו לנו למצוא קצה חוט להתחלת החיפושים, עזרו לנו לאחד משפחה מפורקת ולתת מנוחה שלמה לסבתי וסבי המנוחים.

חלי