עדותה של האחות שושנה לוי:

אבא ואמא עלו לארץ בשנת 1948, אבא מתימן ואמא מפרס. הם הכירו בשידוך, התחתנו וגרו בבית שאן.

אנחנו עשרה אחים ואחיות, חמשה אחים וחמש אחיות, יוסף היה השביעי.

יוסף נעלם ב 2.2.1963. הוא אושפז בבית חולים בעפולה, אמרו עם דלקת ריאות. אחרי יומיים התקשרו שאבא יבוא לשחרר אותו כי הילד בריא. אבא בא לקחת את יוסף מבית החולים ולא מצא אותו. אמרו לו שיוסף מת ויקברו אותו בעפולה. הייתי בת ארבע, כמעט חמש ואני זוכרת שאמא צעקה: " למה? מה קרה? אנחנו כהנים, צריך לקבור אותו!"

האחים הגדולים שלי לא היו בבית, אני שמעתי מה שאבא אמר.

בדקנו בבית העלמין בעפולה, הלכנו לחפש את הקבר של יוסף כהן. לא מצאנו כלום.

בגיל 18 באו לגייס אותו, באו אלינו הביתה, שאלו איפה הוא מתחבא.

בשנת 1994 הלכתי למשרד הפנים בעפולה הוצאתי לו תעודת פטירה, ב 21.8.1994.

שלחו לנו הביתה תשובה שנפטר בפברואר 1963, אפילו בלי יום, רק חודש ושנה.

אבא נפטר בגיל 108 לפני פחות משנה, אמא נפטרה באוקטובר 2017.

אבא לא רצה לדבר על זה, הוא היה מאוד מבוייש, לא רצה שאעשה כלום. אבא היה איש שקט וצנוע.

אמא כל הזמן אמרה שאבא היה צריך לקבור אותו. הייתה שואלת למה היא שלחה אותו לבית החולים, למה היא לא הלכה בעצמה.

יוסף צריך להיות היום בן 60. כל החיים חלמתי שהוא באמריקה ושנמצא אותו.