יצחק ואסתר בניאיש

בשנת 1948 עלו ארצה ממרוקו ע"ג האניה "נגבה" סבי וסבתי, שתי בנותיהם, אבי, שלמה בניאיש, שהיה בן 4 ואחיו, דוד, שהיה בן שנתיים. המשפחה שוכנה תחילה במעברת ברנדייס שבחדרה, בהמשך הועברה למושב ווילהלמה-רינתיה שבין פתח תקווה ליהוד ולאחר מספר שנים לאשקלון.

ימים ספורים לאחר ההגעה ארצה חלה דוד, כנראה שעקב המזון שניתן באניה, והופנה ע"י אחות הכפר לביה"ח "זמנהוף דאז שם אושפז וסבי נשלח בחזרה לביתו עד למחרת. כשחזר למחרת התבשר כי התינוק נפטר והונחה לחזור לביתו מבלי לקבל תעודת פטירה או לראות את הגופה.

מדובר באנשים תמימים שבאותה העת לא דברו את השפה, האמינו לאשר נאמר להם וחיו בידיעה ואמונה זו עד מותם.

בשנת 1964, שנה בה דוד אמור היה להיות בן 18 קבלה המשפחה צו גיוס ע"ש וכן הודעה לבוחר לקראת הבחירות שהתקיימו באותה העת. בשלב זה החלו הספקות והחששות. בדיקה למול משרד הפנים העלתה כי תעודת הזהות עדיין קיימת אך הכתובת אינה ידועה.

בשנת 1996 פנה אבי למרכז וועדת חקירת ילדי תימן בפרטי השתלשלות האירועים והתשובה שהתקבלה מטעמם מסכמת בעצם את פרטי האירוע אך הפרטים המוצגים מטעמם שגויים בחלקם ומעלים תהיות נוספות:

1.הועדה איתרה רישום בפנקס פטירות מתאריך 28/9/1949 ע"ש דוד בנאיש בהיותו בן שנה. בפועל נפטר לכאורה ימים ספורים לאחר עליית המשפחה ארצה בשנת 1948 בהיותו בן שנתיים.

2. הועדה העבירה פרטי בית העלמין בו לכאורה קבור. פניה לסמנכ"ל חברת קדישא מעלה כי הנקבר הובא מביה"ח הדסה בירושלים ולא מביה"ח זמנהוף בת"א.

הוועדה בעצם חלטה את האירוע כפטירה מתחלואת מעיים וחרף חוסר הדיוק בנתונים שהוצגו לעיל.

אפרט בקצרה מס' אירועים שגם אם יתפרשו כלא מבוססים הרי שמדירים שינה מעינינו בשנים האחרונות.

במהלך השנים ובהקשרים שונים נפגשנו אחי ואני, כל אחד בנפרד, עם רבנים, מקובלים ומתקשרים למיניהם (שלא יתפרש שמדובר בתרבות אך לכל אחד מאתנו הזדמן בעבר מפגש שכזה בסיטואציות שונות). מבלי להזכיר את הנושא תמיד נאמר לנו כי הדוד שלנו עדיין בחיים ושלא נפסיק לחפשו. לפני כעשרים שנים, כשאפילו לא הכרנו את המקרה, נאמר לנו כי "אח של אבא עדיין בחיים, גדל ומועסק בארה"ב". בהמשך נאמר לנו כי מתגורר בארץ ובעצם גדל אצל אחד ממנהלי ביה"ח זמנהוף הבכירים דאז.

התחלנו לחקור באופן פרטי ולנסות לאתר בעלי תפקידים מהתקופה ההיא אך בהיעדר תמיכה ושיתוף פעולה הבנו שאנו בפני דלתיים סגורות.

לפני כשלושה חודשים פנה אבי למקובלת שטענה שרואה את אחיו מתגורר בישוב בצפון ובקשה שנתחיל שוב בחיפושים אחריו. ברור שהנושא הושתק במהלך השנים מסיבות לא ברורות אך הימים חולפים והסיכויים לאתר את האח האבוד באם אכן עדין חי כבר נראים כקלושים.

לאור כל המידע שנאסף על ידינו עד כה ברור שלא מדובר בצירופי מקרים וברור לנו שהזמן קצר והמלאכה מרובה (אבי היום בן 72 ואחיו אמור להיות בן 70).

מצורפים מסמכים רלוונטיים.

נשמח למסור פרטים נוספים ככל שידרש ולשתף פעולה למען השגת המטרה,

בתודה מראש,

איריס קלי

בשם

שלמה בניאיש וכל המשפחה

,This is my father, Shlomo Ben-yaish, today 72 years old. The old photo from 1948, was taken during his arrival from Morocco to Israel when he was 4 years old, with his mother and his 2 year young brother, David. When they arrived his brother became ill and was taken by my grandfather to "Zamenhoff" hospital in Tel aviv, when he came back the day after, as the doctor said, he was told that the baby passed away. Of course no corpse or death certificate were shown. In 1964, when David was 18 years old, the family received a military induction order for him, and later an election invitation. Inquiry at the Ministry of Interior find out that his ID number is still exists and valid.
Sound familiar ?
Gut feeling, the untrustworthy answers along the years, and the massive discussion brought us to understand that only a vast publication can give a chance to find the lost brother, hopefully still alive (supposed to be 70 years old), and probably not aware of him being adopted.
All we ask is the share this post with as much as possible friends, groups and so.
If anybody recognize, hear, know or has any idea of this matter, please let us know.