אני עוזרי יחיא, הגעתי מתימן. לפני כמה שנים סבלנו סבל מצרים כשהגענו לארץ. לא הייתה עבודה, לא היה כלום. התחתנתי ברבנות בצפת. עברתי לגור בצוריאל, ליד תרשיחא. שם, בין פקיעין לחורפיש עבדנו בסיקול אבנים. בנו לנו בתים בני חדר חדר וחצי. נולד לי הבן הגדול, שמואל. לאשתי קראו שרה, בתימנית זהרה. הכרתי אותה בעין שמר. אני כבר... שכלתי שלושה, גם את האישה. גם שני בנים.
בקיצור, הכרתי אותה. נולד לי שמואל, אחר כך יואל. אחר כך יורם. אחר כך עברנו לכאן, למושב גאולים.
כשהגעתי למחנה חאשד, זה היה בחודש אלול. חם. הכל חול. היה גדר ושלושה אוהלים. המזרן זה החול, והשמיכה זה השמיים. הידיים שלי הרכיבו אוהלים ביום כיפור וראש השנה כדי להציל אנשים. הכל היה שם חול. קברתי מתים בידיים שלי. אחרי זה גם גנבו אותנו העובדים שבאו מפה לתימן. גנבו ספריות שלמות. תכשיטים. אני חושב מזה אבא שלי נפטר... "גרח גלבו" כמו שאומרים, זה פוצץ לו את הלב. לאמא שלי היה סומליות, מענקה, לאזאן, תכשיטים מכסף. לא ראינו אותם בכלל. לקחו לכולם, את כל הרכוש. אמרו שיביאו אחר כך. הגענו לכאן שאלנו איפה הציוד, אמרו לנו "המחסן נשרף". חריט. כמו שלקחו את הילדים.
אני, כשילדה אשתי, הלכתי לבקר. הגיעו הייתה עוד משפחה עוזרי וגם היא היולדת שרה. כשהיו קוראים ליולדת שרה עוזרי, שתיהן היו עונות. אני ניגשתי למשפחה שם, דיברתי עם הבעל וניסינו להבין מאיפה כל אחד הגיע ומה הקשר ביננו. בפעם השנייה שהגעתי, אני שומע את האישה בוכה, לקחו לה את הילד. אמרו לה שהוא חלש ושיקחו אותו לויצ"ו. הבן של העוזרי השני, עשו להם ברית באותו היום. להם ברית ולנו ויצ"ו. הילד היה בן חמישה ימים, הלכתי כמה פעמים לבקר בויצ"ו בתל אביב, ילד נחמד, יפה והכל. בפעם החמישית אמרו לי הוא מת. כשביקשתי שיביאו לי אותו מת, אמרו לי "אנחנו נקבור אותו".

מצד שני אגיד לך את האמת, לא היה לנו בית קברות. גם כשקברתי ילדה, הייתה לי בת... קברתי אותה כמה קילומטרים מפה, ועוד אחד קבר את הבן שלו. במקום שאמרו לי שכבר קבורים עוד שני מבוגרים. אחרי זה הסוכנות חרשה חריש עמוק, לא מצאתי מאז כלום. לא שריד, לא עצם אחד. גידלו שם תפוחי אדמה, פעם בוטנים. רק אחרי עשר שנים אישרו לנו בית עלמין משותף עם צור משה.
זה היה הילד הרביעי, זה שנעלם בויצ"ו, יש לי עוד ילדים וילדות ברוך ה'. אשתי ילדה אותו בבית היולדות של מאיר, איפה שהיום גלר. אמרו לה שהוא חלש ושבויצ"ו הוא יקבל טיפול טוב יותר. איפה זה ויצ"ו? תל אביב. אני ביקרתי אותו, הוא היה במצב טוב, הראו לי אותו מהחלון. בפעם החמישית כשלא רצו לתת לי אותו, ישבתי שם, וצעקתי עד השמיים.