עדותה של דליה:

הורי עלו מעירק בגדד בשנת 1933. הילד דויד נולד בבית חולים הדסה בתל אביב בשנת 1936,7. הוא היה כבן שנתיים כאשר האירוע קרה. באותן שנים הייתה נוכחות מסייעת מצד אחותה של אמא שלי ובעלה, שרה ועזרא אצלן שהיו דתיים. הם סייעו הן בשפה העברית והן בהכרות מסויימת עם העיר תל אביב וחגי ישראל מאחר ועלו לישראל 3 שנים לפני כן. ההורים שלי עם הדודה שרה ובעלה התגוררו יחד ברחוב זבולון בתל אביב, לאחר מכן, עברו כולם יחד לרחוב החלוצים בתל אביב למס שנים נוספות. אני נולדתי 10 שנים לאחר הולדת דויד. בהמשך, המשפחה שלי עברה לרחוב עמק יזרעאל בתל אביב ומשם, בשנת 1953 עברנו לצפון תל אביב.

ביום שהילד דויד לא הרגיש טוב, הדודה שרה הסדירה את העניינים סביב האירוע. דויד הובהל לבית חולים הדסה בתל אביב, כאשר נאמר לקבלה ע"י דודתי שדויד לא מסוגל לעמוד, זה פתאומי. חשש המשפחה היה שמדובר בשיתוק ילדים. למחרת, כשהדודה שרה הופיעה על מנת לבקרו, נאמר לה שדויד נפטר והוסבר, שהוא חלה בטיפוס. הדודה לא ראתה גופה, לא הוסבר לה היכן נקבר ושום פרט וודאי אחר.

אחותי הגדולה חנה, שנפטרה לפני 10 שנים, חיפשה קבר כנראה, בכמה בתי קברות כולל נחלת יצחק. היא היתה קשורה אליו וזכרה אותו. יום אחד שפכה את ליבה בפני בגבעתיים שם התגוררה, כשהיא מצביעה על רחוב נחלת יצחק. היא סיפרה לי לראשונה שכבר מספר שנים היא מחפשת קבר. לאחר ששמעה כנראה ממכרים, שכדאי לנסות לברר בבית הקברות בנחלת יצחק. היא לדעתי חיפשה שוב אך להבנתי, לא מצאה דבר, אחרת היתה מיידעת את המשפחה.

אחרי שאחותי הגדולה נפטרה, בשבעה, הוציאו תמונות שהיו בביתה ולראשונה, ראיתי צילום של דויד. השיח ביני לבין אחותי על נושא חיפוש הקבר היה חד פעמי ולא היתה המשכיות. מותה היה פתאומי לאחר נפילה ולצערי, לא זכתה להיווכח שאכן, יש נושא של חטופים שעלה לכותרות. היא היתה נלחמת על כל פיסת מידע כדי לבחון אם יש קשר להעלמותו של דויד. ההורים לא דיברו על זה. אני כן יודעת, שהם חיכו לבן בהריונות הבאים, ובאחרון זה הגיע.

כאשר שמעתי את השיח על ילדים שנעלמו (הורי כבר לא בין החיים), עלתה השאלה ביני לבין עצמי האם דויד נקבר, או איפה נקבר, הרי אחותי בת ה-90+, עודה בחיים, בגיל שנתיים בעירק גם חלתה בשיתוק ילדים אבל האריכה בימים. מכאן החשש לגבי דויד, והספקות הרבים שלצד הפרשה.

לסיכום, מאחותי חנה שנפטרה הבנתי בדיעבד, שיש כאן תעלומה של תינוק בן שנתיים שאושפז, חלף כך סתם עם הרוח, ואין דין ואין דיין. אחותי חיפשה את הקבר וזה העסיק אותה, לא חשבנו אז שיש חטופים גם מעירק, אך כאשר הבנו שהמשפחה לא ראתה גופה, ויש מסתורין סביב אירועים דומים שקרו באותן שנים, החל ספק באשר לאמיתות המידע שנמסר לנו. אני הייתי קשובה לתקשורת והחלטתי לפנות ולהילחם על חשיפת המסתורין והעוול (בלשון המעטה) שנגרם להורי ולבני המשפחה.