שמי טובה, הגעתי מאיראן בשנת 1952
בשנת 1957-8, אני הייתי בהיריון בחודש תשיעי, עם חמישה ילדים קטנים. הרגשתי שאני צריכה ללדת. בעלי ראה שאני מרגישה לא טוב ולקח אותי לבית חולים צפת. הרופאים שמם היה מנדל ופישמן. עשו לי ניתוח ואמרו שהילד מת. בבוקר בא רופא לביקור ושלחו אותי שוב לניתוח. שאלתי איפה הילד שלי, מה עם הילד שלי? אמרו לי "היה לך בן, מת". שאלתי איפה הגופה שלו?
אחרי שהרופאים הלכו בא בחר ואמר אני צריך לצלם אותך. שאלתי למה? אמר מה אכפת לך. צילם אותי פעמיים והלך. לא יודעת מי היה. לא ראינו ילד, לא מת ולא חי. כל השנים אני לא יודעת הילד חי או מת.
טובה משה זאדה
הבת, עדנה סיני: אני הייתי בת 10, נולדתי ב- 48. אני זוכרת שראיתי את אימא סובלת. אבא הלך איתה ולא ראינו את אימא כמה חודשים בגלל הניתוח שעשו לה. הקשר גם עם אימא היה קשה. לא ראינו תעודת פטירה. האמנתי שמת. אבל ראיתי את התכנית של צופית גרנט וחשבתי על זה. וגם ראיתי אצל רינה מצליח ואז התקשרתי אליכם.
שאלתי איפה הילד שלי, מה עם הילד שלי? אמרו לי "היה לך בן, מת".