סבי וסבתי עלו לארץ בשנת 49, הם הגיעו למחנה העולים בראש העין עם 4 ילדים. ממש בימי העלייה נולד לסבתא שלי בן. כשהגיעו למחנה ראש העין נאמר לאמהות עם התינוקות למסור את התינוקות לבית התינוקות. זה היה חורף קשה ומושלג ואמהות שמו את התינוקות בבית התינוקות, והיו מגיעות כל יום להניק אותם. באחד מהימים, סבתי הגיעה כרגיל להניק את בנה, ואז נאמר לה שבנה חולה והיו חייבים להעביר אותו. באותו זמן כבר הסתובבו שמועות על ילדים שנעלמו. היא חזרה לאוהל ואמרה לסבא שלי שהיא דואגת. סבי ניסה להרגיע אותה אבל היא התעקשה. היא חזרה לשם וביקשה לראות את הילד. האחיות במקום סירבו לתת לה את הילד, והיא החליטה לחפש אותו בעצמה. היא נכנסה פנימה, עברה בחדרים השונים עד שמצאה את דוד שלי, בריא ושלם, נטלה אותו בידיה ויצאה, ללא אישור וללא הסכמת הצוות המטפל. שני תינוקות אחרים של שכנותיה מאותה שורת אוהלים - לא נמצאו מאז. להורים נמסר שהם נפטרו.