אני מחפשת בנרות את אחי בן ציון שיריאן.

שלום ודבורה הוריי, עלו מצנעא בשנת 1949. הגענו לגבעת גאולה, ליד הפארק הלאומי ברמת גן. שבועיים אחרי העלייה הוא נולד בהדסה בתל אביב.

אני הייתי אז בת ארבע,ובגיל שנה וחצי כשהייתי בת חמש וחצי אשפזו אותו בהדסה בתל אביב. אחרי כמה ימים נמסר לאבי שהילד נפטר. יום קודם אבא ביקר אותו וזכרשהיה בריא ולא היה לו כלום, רק קצת מצונן. למחרת הודיעו לו נפטר וזהו. הוא ביקש לראות גופה ואמרו שהם קברו כבר. אבי התעקש להבין איפה קבור, בהתחלה אמרו בנחלת יצחק ואח"כ אמרו בסגולה בפתח תקווה. הלכנו ובדקנו, לא היה קבר. אני כשגדלתי גם הלכתי וחרשתי קבר קבר כדי למלא את צוואת הוריי ולא מצאתי כלום.

אמא שלי נפטרה בשנת 1989. היא מתה רק בגלל זה, כל החיים שלי היו קשים בגלל זה. אחותי ואני היינו בורחות החוצה מהבית, לא יכלנו לשמוע את אמא מקוננת כל יום שישי ובוכה. אני האחות הבכורה, ואחריי אחות נוספת. אחרי בן ציון נולדו שני אחים ושלוש אחיות. אבי עליו השלום נפטר לפני כשבע שנים. כל הזמן הם דיברו על הבן. אבי לא היה שקט וכל הזמן פנה וכתב עד שכבר אפסו כוחותיו.

אני מלאת כעס כלפי אלה שעשו את זה.

אני רוצה שיידע בן ציון שההורים שלי לא זרקו אף אחד מהילדים, אהבו אותו וחיכו לו עד אחרון ימיהם. זה החלום שלי לפני שאני בעצמי הולכת לעולם הבא, אני כבר לא הכי בריאה וכבר בת 72 ומייחלת רק לראות אותו.

הלוואי וזה יקרה בקרוב

בתיה נוני לבית שיריאן