הסיפור שלנו מתחיל משני הורים יפים, טובים ותמימים.
אבי ז"ל, יעקב שמיר עלה לארץ בגפו מאירן בהיותו בן 17 ואימי עלתה עם משפחתה מאפגניסטן כשהיתה בת 4. שמה טובה.
הורי נישאו בתל אביב ב-18.12.46.
אני מניחה שאחותי מרגלית נולדה בתחילת שנת 1948. לאחר 4 ימים אימי באה הביתה וחשה מאד חלשה. גם התינוקת נראתה להורי קצת לא חשה בטוב ואבי החליט לקחת אותה לבית החולים הדסה , שם היא נולדה. אמרו לו "תחזור מחר"
למחרת אבי חזר ואמרו לו שהתינוקת מתה. אבי לא ערער, חזר הביתה ובישר לאימי את הבשורה המרה.
ברצוני לציין שבתקופה ההיא שם המשפחה של אבי היה -שעיבי ורק אח"כ, לבקשת בן גוריון, הוא עברת ל-שמיר.

כעבור שנה ויותר, אימי ז"ל ילדה בן שנפטר כנראה ברגע האחרון, בזמן הלידה. האחות הניחה אותו על הרצפה. נכנס רופא וצעק עליה והיא הרימה אותו והניחה אותו במיטה ליד אימי.
הוא נולד בתאריך. 8.2.1950
בתאריך 10.3.1951 אני נולדתי ולכן קראו לי תחיה, שאחיה.
אחרי נולד אחי יחיאל בתאריך
27.11.52
אח"כ תקוה ב-25.1.54
נילי - 20.2.55
אורה - 23.8.57
דינה - 21.4.59
נאוה - 27.1.62
עודד - 27.11.63

אחי יחיאל ז"ל שנפטר מדום לב והוא בן 53, מצא בארכיון של הדסה לפני בערך 15 שנה את תעודת הפטירה של מרגלית ורישום של מקום הקבורה בנחלת יצחק. אני בעצמי הלכתי לשם ולא היה כלום. אדמה שוממה בלי שום ציון . לצערי המסמך הזה נעלם מביתי.

הוריי כבר אינם בחיים אבל אנחנו האחים, נותרנו חסרים ובליבנו תקווה למצוא את אחותנו מרגלית.

תחיה מורטנפלד