ההורים עלו מתימן בשנת 49׳ ואחי נולד בחאשד, בהיר עור, וכשעלינו עלינו ישר לבית ליד וגרנו באוהל במחנה. אחיות המחנה אמרו הילד בין כמה חודשים בואו תראו איזה טוב יהיו לו שם. אמא השתכנעה וכל היום הלכה לשחק עם הילד ולהניק אותו. ויום אחד היא באה ולא מוצאת את התינוק שלה. איפה התינוק שלי? נתנו לו דייסה חמה והוא מת. ככה במילים האלה. נטענו לו עץ ביער בן שמן, הוסיפו ואמרו לה, עץ לזכרו. כמה תמימות וכמה נאיביות.
כל החיים היא אומרת לי אני מרגישה שהילד שלי חי. כשהיא שמעה שעוזי משולם התחיל את הסיפור שלו היא התחילה להיכנס לזה עמוק עמוק. ניסינו להרגיע אותה כי זה סיפור שאין לו פיתרון. כאבנו עליה.
שושנה כהן
יום אחד היא באה ולא מוצאת את התינוק שלה. איפה התינוק שלי? נתנו לו דייסה חמה והוא מת. ככה במילים האלה. נטענו לו עץ ביער בן שמן, הוסיפו ואמרו לה, עץ לזכרו.