לאחותי קראו רות, שם חיבה קראו לה הנה- מתוקה. היה לה הרבה חן.

שיער שחור, אחותי יעל דומה לה מאוד. הייתה חייכנית.

רות לבנה הייתה כמו שלג, אני בעצמי ואחיי בלונדינים.

נולדנו במוסול, עיראק, שני הורים רחמים וחלוה (יפה עוברת אחר כך) מקדסי + שלוש אחיות סמיה (סימה) יוכבד, ואח- שמואל, קטן ממני בשנתיים ורות נולדה בת כמה חודשים - פחות משנה כאשר עלינו בה' באייר ב 1951.

הביאו אותנו לשער העליה ושהינו שם כמה שבועות ורצו לקחת אותנו לפרדס חנה, והסבים והסבתות וההורים לא רצו- אמרו שחיכו שנים להגיע לירושלים.

גרו במעברת קסטל, בצריפים בירושלים. אחותי לא הרגישה טוב, אמי הלכה לאחיה ושניהם הלכו למרפאה או קופת חולים והומלץ לקחת אותה לבית חולים "ביקור חולים" בעיר. שם נאמר לה לחזור הבייתה לשאר ילדיה ולחזור למחרת.

למחרת אמי באה ולא ראתה את הילדה. הודיעו לה שהיא מתה. אבל היא הייתה בסדר אתמול בערב. אמרו לה קברנו אותה, קחי את הרגליים שלך ותלכי. היא התעקשה ושאלו את אמא שלי כמה ילדים יש להם בית, "לכי הבייתה תעשי עוד ילדים"

אחר כך האבא שלי והדוד שלי אחרי שאמא שלי נקרעה מכאב ובכי הם הלכו לבית החולים שם אמרו "קברנו לבד כי אין לכם כסף לקבורה" - אבל מי אמר לכם שאין לנו כסף???

שתי אחיות נולדו בארץ אחרי כן

לפני חמש שנים, פרצו לי לבית, גנבו לי הכל. ת.ז ארנק והכל... היו בארנק שתי תמונות פספורט שלה כשהייתה תינוקת, סחבתי איתי כל ימי חיי את התמונות האלה.

תמונה אחת נשארה לי

יוכבד מקדסי