משה ורבקה גרופי

אמי, רבקה גרופי עלתה לארץ מתימן בחורף 1949 כאשר היא בהריון בחודש שביעי, היא התגוררה עם משפחתה המורחבת במחנה עתלית. בעלה, משה, עדיין לא עלה לארץ. כחודש וחצי לאחר העלייה היו לה צירים. אמא שלה, סבתי נעמה, יילדה אותה יחד עם גיסתה של אמי, יונה צנחני והיא ילדה במחנה עתלית את תינוקה הבכור. שתיהן העידו יחד עם אמי כי התינוק היה בריא ויפה, ללא כל סימני חולי, וצבע עורו בהיר. לאחר הלידה, הועברו היא והתינוק בשני אמבולנסים נפרדים לבית החולים רמב"ם חיפה, באחד היתה אמי ובשני התינוק שנולד. באמבולנס, אמי הורדמה בחומרים מטשטשים ובמשך כמה ימים היא היתה מעורפלת. כאשר שאלה היכן התינוק שלה, אמרו לה שהוא נפטר. אמי, דודי ודודתי מיד ביקשו לראות את הגופה, אך אמרו שאין, הם ביקשו לראות תעודת פטירה ואמרו שגם את זה אין.

לאחר שבוע וחצי, אבי משה גרופי עלה לארץ בעליית הגברים, הוא הגיע מיד לבית החולים ודרש לראות את "גופת" בנו, ביקש תעודת פטירה, אמרו לו שאין מה להראות ולא מסרו דבר, כך במשך שנים ביקש לדעת מה עלה בגורל בנו, הוא הלך וחיפש ולא ויתר, אך כל מאמציו היו לשווא.

מתוך המסמכים שהועלו לאתר הארכיון הלאומי, ניתן לקרוא כי וועדת שלגי קבעה ש"לא ניתן להגיע לממצאים באשר לגורל בנם של משה ורבקה גרופי. ממצאי החקירה: חוקרי הוועדה ערכו בדיקות מקיפות בארכיונים וברשימות התמותה השונות העומדות לרשותם, אך לא הצליחו לאתר כל ממצא היכול להצביע על גורל בנם של משה ורבקה גרופי ו'אין בידי הוועדה כל ממצא היכול להצביע על גורל בנם של משה ורבקה גרופי'".

מלכה ליבנה