הוריי, יהודית (נזירה) ויוסף רחמים לוי עלו לארץ מטורקיה בשנת 1948. הוריי עלו לארץ עם 4 בנות. באותו זמן מלאו לי 4 חודשים. בזמן המקרה היינו 8 אחים ואחיות - שש בנות ושני בנים.

גרנו ברחוב אליהו שמאע בשכונת ממילא בירושלים. בשנת 1958 ילדה אמי את בנה העשירי בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים. כאשר התינוק נולד, אמי הספיקה להניק אותו יום אחד, הוא היה בריא וחיוני. אף אחד לא מהצוות הרפואי לא דיבר כלל על בעיה בריאותית. למחרת הלידה נאמר לה שהיד שלו נשברה בלידה והוא מת. לא נתנו לה לראות אותו ולכן היא הרגישה שהוא בחיים. אני ואחיי אף הספקנו לראות את התינוק פעם אחת. כל חייה של אמי היא דיברה על אותו בן אבוד. הצער הקשה על כך שלא זכתה לגדל את בנה שלה ליווה אותה ואת אבי ואת כל המשפחה במשך על החיים.