הוריי, גניה (טובה) ושמעון פרל, הגיעו לארץ מבילאיסטוק, פולין, בערך בשנות השלושים. אבי רכש אדמה במגדיאל ועבד כחקלאי. אמי הגיעה לכאן דרך נישואים פיקטיביים. השניים נישאו כאן בארץ ואני, שרה, נולדתי בהדסה תל אביב. אמי גניה, התקשה להרות אך רצתה להנציח את שמות הוריה שנרצחו בשואה. חלפו עשר שנים. ולבסוף הצליחה להרות למרות הקשיים. היא ילדה בן בשנת 1950 בפרדס כ"ץ. נאמר לה שהתינוק התקרר הצטנן ומת. לא הראו לה גופה ולא תעודת פטירה.
בערך שנתיים עברו, 1952. הלכה שוב ללדת באותו בית חולים. הפעם הצוות במקום הורה לאמי להשאיר אותו לטיפולם "את יודעת מה? התינוק מצונן ותשאירי אותו, בואי יום לפני הברית". אני זוכרת את ההתרגשות בבית, כל המשפחה התרגשה והכינה את טקס הברית. כשהגיעו הוריי לבית החולים נמסר להם כי הילד קיבל הידבקויות במעיים ומת. שוב ללא גופה וללא תעודות. אמי זכרה שראתה אותו בריא אחרי הלידה, היה עם עיניים חומות. למרבה הצער, הפרידו ביניהם. לא נתנו לה לראות אותו.

אני זוכרת את אמא שלי, בתור ילדה. כאב לה בחזה מרוב עודף חלב. בכתה ובכתה והייתה במצב קשה. אבי אמר לי להחביא את הסכינים כדי שאמא לא תעשה שום דבר לעצמה. היא לא יצאה מהמיטה ובכתה ובכתה. צעקה שהיא אשמה.

שרה פרל