ההורים פרוין שרה ואמיר אביאלי עלו מאיראן בשנת 1950. הם התגוררו במושב סגולה והיו להם כבר שני ילדים כשנולד יוסף ב-29 באוגוסט 1960. בגיל 5 חודשים יוסף חלה, כנראה בשפעת, היה חורף קר. אישפזו אותו בבית החולים הקרוב, בקפלן. ביום האחרון לאשפוז הוא כבר הרגיש יותר טוב, אמא נתנה לו בקבוק חלב ורצתה להחזיר אותו הביתה. הרופאה אמרה שלא כדאי, כי מאוחר, והתחילה להתעניין במצב של אמא בבית, שאלה כמה ילדים יש לה, וציינה שאמא עוד צעירה. אמא היתה תמימה וחשבה שהרופאה רוצה לתמוך בה כיוון שהבינה שהמצב הכלכלי שלה לא פשוט כי היא הגיעה באוטובוסים.

בבוקר התקשרו למושב והודיעו שיוסף נפטר. אמא היתה במצב קשה. אבא הלך עם אמא שלו, סבתו של יוסף לבית החולים, ושם אמרו לו שכבר קברו אותו. זה היה ב- 18 בינואר 1961. לא קיבלנו מאז שום תעודות, מלבד תעודת הלידה שלו. אמא היתה במצב קשה, ובעצם לא התאוששה תקופה ארוכה, כי ידעה שהוא החלים.
כשהתפרסם הסיפור של ילדי תימן בתקשורת התעורר אצלנו חשד שזה דומה לסיפור שלנו, ופנינו למשרד הפנים לקבל תעודת פטירה, וקיבלנו אותה, אבל לא רשומה שם סיבת הפטירה.
ביקשנו להוציא מקפלן את התיק הרפואי אבל אין שום עדות שהוא אושפז שם. חיפשנו גם בבתי הקברות ברחובות, יום שלם, ולא מצאנו דבר.

העידה: נורית מגדיש, אחותו של יוסף.