לילך אטיאס דרמון, נכדתם של אסתר ורפאל אקוניס מספרת:

אימי, היא בת למשפחה סלוניקאית. שמות סבא וסבתא, ההורים של אמי - אסתר ורפאל אקוניס. הם עלו מסלוניקי יוון, בשנת 1932 והתגוררו בשכונת שפירא בתל אביב. סבא, רפאל, עבד כל חייו בנמל תל אביב והיה ממקימיו. לאימי אחות גדולה אחת, שהיא דודתי יפה, נולדה בשנת 1933, מתגוררת בחולון היום, ואח צעיר ג'קי יליד 1942 אשר מתגורר בדנמרק. אבל יש גם אחות גדולה אחת נוספת, אידה, יהודית אקוניס, שנולדה בשנת 1936 בישראל, בבית חולים הדסה ברחוב בלפור תל אביב. בשנת 1939 (או סוף 1938) כשהייתה בערך בגיל שלוש, היה לה חום גבוה, כנראה דלקת ריאות והיא אושפזה בבית חולים הדסה בתל אביב, משם לא שבה מעולם. לאחר יומיים של אשפוז החום ירד לה, וסבא וסבתא (נונו ונונה) שלי הגיעו לבית החולים לקחתה, ונאמר להם שהיא מתה. הם היו איתה באותו היום כמה שעות קודם וראו שהחום ירד ורק חזרו לקחת אותה הביתה. סבא וסבתא, שהיו אז עדיין עולים חדשים בארץ, לא הבינו איך היא מתה, ומתי, הרי הם ראו שהיא הבריאה. הם ביקשו לראות לפחות תעודת פטירה או להבין איפה קברו אותה. מדובר בילדה בת כמעט שלוש! נאמר להם שאין קבר, ושילכו הביתה. סבי ידע לספר שבבית החולים הסתובבו אנשים מכובדים עם חליפות. ולא הבין למה. הוא חלה למשך שנה שלמה בעקבות המקרה הזה. אימי נולדה מאוחר יותר באותה השנה ונקראה על שמה של האחות הגדולה שכנראה נחטפה.
לאחר שנים ניסו האחים, ביניהם אימי, לגלות מה עלה בגורלה, והבינו ממשרד הפנים שאין כל רישום על אחותם. אין רישום שנולדה ואין רישום שמתה. כאילו בכלל ילדה כזו לא נולדה מעולם.
פנו גם לחברת קדישא, גם הם לא ידעו דבר על ילדה בשם אידה יהודית אקוניס שנקברה.
המשפחה, בתוך קשיי היומיום, בחרה להמשיך את חייה. אך הסיפור הזה מלווה אותנו עד עצם היום הזה.

בתמונה, משפחת אקוניס: סבא רפאל וסבתא אסתר (נונו ונונה) עם יפה ואידה, האחות שנעלמה