שמי אלמוג, סבא וסבתא שלי - מרים וחיים שריקי התחתנו במרוקו, הם עלו מקזבלנקה. חלק מהילדים שלהם ביניהם אבי, עלו בעליית הנוער. הם עצמם עלו שנה וחצי מאוחר יותר, בשנת 1960. הם הגיעו לקריית שמונה. סך הכל המשפחה היו זוג הורים ועשרה ילדים. על שניים מהם עשו הקרנות גזזת עוד בקזבלנקה. הם חזרו פגועים עם שיער נשיר. אחד מהילדים הזה, דוד שריקי, נפטר בארץ מאוחר יותר והאחות השנייה, קלודין שריקי (אלון), עדיין בחיים אבל גם היא נפגעה קשות ולוחמת בסרטן בימים אלה. מבחינתנו העוול של המדינה התחיל עוד טרם העלייה כי הניסויים האלה עם הגזזת היו תנאי לעלייה שלהם. אני לא יכול לנתק את הגזזת מסיפור החטיפות. מצטער מאוד, לא יכול להפריד את העניינים האלה.

דודתי שושנה שריקי, האחות הקטנה של אבי היחידה נולדה, היא היחידה שנולדה בארץ. סבתא הלכה לבית החולים זיו בצפת, אחרי שלילדה הייתה עם התקררות קלה, בגיל תשעה חדשים. סך הכל הייתה בריאה. זה היה יום שישי ואמרו לה שהילדה לא נמצאת והיא מתה. זה כמה שעות אחרי שהילדה אושפזה. סבתא ז"ל חיפשה מהבוקר, עד כניסת השבת, ובסוף אמרו לה שהיה שלג וניסו לסבן אותה אמרו לה שתהיה הלווייה ואחר כך שלא , בסוף נאמר לה שהילדה כבר נקברה. כמה שעות לאחר ה"קבורה" כביכול, נאמר לסבתא שהם לא יודעים איפה בעצם היא נקברה בגלל השלג שבילבל אותם. אין תעודת פטירה ולא קיבלו שום דבר.

סבתא סיפרה בסוד רק לבת שלה, דודתי, קלודין. סבתא הרגישה רגשות אשם מאוד כבדים.

אלמוג שריקי