שושנה נחשון, בת 87 עליתי מרצבא מתימן, ליד דמאר. מרחק כמה ימים מצנעא, היו הולכים בראשון לצנעא וחוזרים בשישי הבייתה. בתימן ילדתי את שלום נחשון ביום רביעי בשעה 12:00. לחמי הייתה חנות, היה סוחר. התינוק היה מסתובב בחנות שלו, עד עכשיו זוכרת את פניו כאילו אני שם. שמו נקרא על שם הסבא, שלום.

עלינו לארץ למעברת פרדסיה, בבית ליד. לקחו את הילדים לביץ תינוקות. בבוקר שאלתי איפה הילד, היה בן 11 חודשים.

התפללתי לקב"ה מחוץ לבית התינוקות של בית ליד, הודתי לאלוהים שהעלה אתנו ארצה ושישמור לי על הילד.

אחת מהגברות מהצריפים אמרה לי ללכת ולשבת ליד הדלת, לשאול איפה הילד, לדאוג שהילד לא יילקח. הייתי באותו הזמן בהריון.

היו ארבעה רופאים שרבו והתווכחו בפנים בבית התינוקות. היו דלתות רשת. שלושה עזבו במהירות ונשאר אחד. הוא יצא והכניס אותי לחדר מלא ניירות, אמר "גברת תיכנסי" שאלתי, "איפה הבן שלי?" אמר לי "תחתמי". אמרתי לו אני לא יודעת לקרוא ולכתוב, החזיק לי את היד בכח וסובב את היד שלי והחתים אותי. שאלתי שוב איפה הבן שלי? אמר לי מת.

גם מי שהיה בבטן לקחו לי אחר כך בבית החולים ברנדייס בחדרה בסוף 1949 בחורף. אחרי שלושה ימים אמרו לי מת ולא הביאו. לא הביאו לי את התינוק, החזה שלי היה מלא חלב כמו אחרי לידה, ככה תמיד היה אבל לא נתנו לי להניק אותו. החלב זלג ונשפך על הבגדים והכל והאחיות לגלגו עליי, אחת מהן הצביעה עליי ואמרה לשנייה "תראה את זה! זאת פרה. ממש פרה!!" בזלזול.

אני מגיעה לכל מקום שמדברים על זה, הייתי בהפגנה בירושלים (21.6.2017). אני שמחתי מאוד שכולם באו להפגנה, ככה צריך להיות "יד אחת". תודה רבה לכל מי שבא. אלוהים יברך אתכם ואת כל מי שבא והפגין. אני גם לא הרגשתי טוב אבל אני באה, לא חשוב אפילו אני לא מרגישה טוב. מחזקת אתכם, שתהיו בריאים ותזכו למצוות.

תעשו הכל למען אני אראה אותם, לפני שאני אמות.

רחלי נחשון, בתה של שושנה מוסיפה:
כל ערב שישי אמא הייתה מדברת בתימנית ולא היינו מבינים על מי ומה. במשך שנים לא הבנו על מה אמא הייתה חוזרת בכל יום שישי, בסוף הבנו שהייתה מדברת על הילדים שלקחו לה. האחים שלי.