שם: שלמה ג'הסי. שם אב: דוד. שם אם: מרגלית.

כשעלינו למטוס מעדן הגענו ללוד. אני הייתי בן 12.5, השנה 1949. איך שירדנו מהמטוס נישקנו את האדמה, ארץ הקודש. שתי אחיות באו לבושות יפה. על אחת מהאחיות לקחה את שני התאומים. זה הדבר הראשון שאני זוכר בשדה. לקחו אותנו לעין שמר. אנחנו היינו במחנה ב'. הכניסו אותנו לאולם גדול. חילקו לחם. מאותו הזמן לא ראינו את הילדים. שאלנו איפה הם? אמרו בחדר תינוקות. ואז הייתי אומר לאימא שלי "אני רוצה לראות את האחים שלי, אני הגדול". אימא אמרה שלא נותנים. אמרתי תשתדלי, אנחנו רוצים לראות אותם. הצליחה יום אחד לפני שבאה המנהלת של בית התינוקות. אמא ביקשה טובה מהאחות והאחות הסכימה. היא הביאה אותם והיתה שמחה גדולה בתוך האוהל. הם היו בערך בני שנה. שיחקנו איתם.
(שלמה מצביע על אדם שיושב לידו)- אימא של אהרון היתה בבית התינוקות ואמרו לה שהיא לא תניק עד שהיא לא תראה לאחיות לאן לקחו את התאומים שלנו. היא הראתה והן פרצו לאוהל שלנו. לא להגיד שלום. כלום. "למה לקחת את הילדים?" הן תפסו את הילד כמו סמרטוט, בגסות כזאת. אמרתי איפה המלאכיות שירדנו מהמטוס. השם יצילנו. שתי האחיות עשו לאימא שלי "אנחנו עוד נראה לך". בבוקר היא באה להניק וכבר אחד מהם איננו. אימא שאלה איפה הוא? אמרו בבית חולים. אחרי יומיים אמרו שגם יוסף נלקח לבית חולים. ככה שניהם נלקחו.

אבא שלי הולך לבית הילדים, פוגש שם את יצחק אריכא. הוא תימני. אבא שלי הולך אליו. אומר לו אני רוצה את הילדים שלי. אין לי זמן בשבילך, אני דואג לקהילה. תביא את הילדים. הבטיח לו שיחזיר את הילדים. אחר כך גם אימא שלי הצטרפה מאז אבא שלי שנה שלמה מחפש את הילדים. שנה שלמה. אני בן 12.5 יצאתי לעבודה בשביל לפרנס את המשפחה. ככה במשך כל השנה. לא הלכתי לבית ספר אפילו יום אחד.

העזרה הסוציאלית לקחו את המסמכים, תעודות עולה. אני זוכר טוב מאד שהן לקחו מסמכים ולא החזירו. על תעודת הזהות של אבא שלי כתבו הבן שלך שלום מת. על תעודת הזהות של אבא שלי. עוד כשהיינו בעין שמר. איך מת? לא קברו.

אני מסרתי עדות בוועדת החקירה הממלכתית. הם הכניסו מאוזן אחת הוציאו מהשנייה. לא בדקו כלום. לא מגיבים על כלום.

אחרי שאבא שלי נפטר ניגשתי למשרד הפנים בעפולה לנסות להבין איפה האחים שלי. שנחלק את הירושה בינינו. הלכתי למשרד הפנים עם אחד הילדים שלי. מילאנו את הטפסים. אני מילאתי טופס רק על יוסף, לא על שלום. הבן שלי אומר לי מה אכפת לך, תמלא טופס על שלום. אמרתי לו אבל הוא מת. שכנע אותי למלא. ובמשרד הפנים אומרים לי שלום גר ביוקנעם. במשרד הפנים כתוב שהוא איתנו בבית ונפטר בשנת 1964. ביקשתי תעודת פטירה, הביא לי:בתעודה לא כתוב מקום קבורה, לא רופא שאישר את הפטירה. רק שם ותאריך.

יוסף קיבל לבית שלנו צו גיוס, מס הכנסה, טלוויזיה, מה לא. יום אחד באו לחפש עריקים. לוקחים אותי עריק. אני בן 16-17. לקחו אותי ואומרים לי אתה עריק. כל הלילה טרטרו אותנו לקיבוצים וכל מיני. יחיא היה במילואים ומכיר אותי. קוראים למפקד מה איתו? הסתבר זה טעות. אומרים לי לך. אני לא יודע איפה אני בכלל. הגעתי הביתה בטרמפים.