הורי עלו מתימן בשנת 49 לישראל, לפרדסיה במחנה עולים בית ליד.
אימי ז״ל ילדה את ביתה בבית חולים בית ליד.
לפי דבריה נולדה לה בת בהירה עם עיניים ירוקות (כמו שלי) יפיפיה. התינוקת נולדה בריאה ושלמה. נאמר לה שהיא צריכה לבוא להניק אותה שלוש פעמים ביום. אימי היתה באה כל יום להניק את התינוקת (אחותי) וביום השלישי כשבאה להניק אותה נאמר לה שהיא מתה. אימי לא האמינה וקראה לאבי, אבי ביקש לראות את הגופה נאמר לו שהיא מתה וכבר נקברה על ידם.
כמובן שאימי צעקה ובכתה וטענה בפניהם שהתינוקת הייתה בריאה כשהניקה אותה ולא ייתכן שפתאום מתה.
אבי התמים שהאמין שהגיע לארץ הקודש והיהודים לא יישקרו לו. אמר לאימי אין מה לעשות: ״אלוהים נתן אלוהים לקח״

שמה של התינוקת אחותי היה ציונה דהרי.

אימי הלכה הביתה בוכה ולא מאמינה שהתינוקת שלה מתה. ולכן לאחר מכן היא סירבה ללדת את שלושת ילדיה האחרים בינהם אניבבית חולים וילדה אותי ואת האחים שלי בבית.

עד יום מותה אימי בכתה על ילדתה וציוותה עלינו האחים לא להרפות מהנושא ולחפש את אחותינו.
אני בתקווה שאוכל למלא את צוואתה של אימי ולדעת מה קרה עם אחותי.

מלי עדקי