עלינו מתימן מצנעא בסוף 1944 או 43 הגענו באוניה.
ילדתי בבית חולים מאיר הראשון, שהיה בכפר סבא. ילדתי בשנת 56 (הייתי בערך בת 21).
הראשון היה בן שלוש כשילדתי את השני.
הילד הראשון נולד בניתוח קיסרי.
הבן הראשון שכבתי 12 יום בלי לזוז.
הביאו לי ילד עם ראש ענקי וג'ינג'י - התחלתי לצרוח זה לא הבן שלי - הילדים שלי נולדים עם שיער שחור ועבות. בסוף הביאו לי את הילד. כבר אז רצו לקחת לי אותו.
עם השני היה אותו הדבר, הביאו לי אותו - תשאירי אותו כמה ימים שיתחזק, לא נתנו לי אפילו להניק אותו.
הביאו לכולם את התינוק, הביאו גם לי אותו, לזמן קצר ולא נתנו לי בכלל להניק אותו. רק לראות אותו. שיער שחור ומלא, יפהפה.
נתנו לי את התלושים (תקופת הצנע) עבור הברית.
באתי הביתה, לאמי, ביום שיצאתי משם בכיתי, למה השאירו אותו.
נתנו לי משאבה בשביל לשאוב חלב, בעלי היה הולך לשם לתת חלב, בפעם השלישית אמרו לו שהוא מת.
לא נתנו לו גופה, אמרו לו לך הביתה.

אחרי שלקחו ממני את הבן, שנתיים הייתי במיטה עם דכאון נפשי, לא יכלתי שידברו איתי, לא יכלתי לפגוש אנשים, שלא ישאלו אותי מה שלומי. כשהלכתי לרופא, הוא רמז שמשהו אצלי לא בסדר.

אחרי שנים הלכנו לארכיון בכפר סבא של בית החולים - אמרו לנו שזרקו את כל החומרים.

יונה זהבי

יונה ניגשה להתלונן בוועדת החקירה הממלכתית אבל לאחר שמסרה עדות קיבלה תשובה שהמקרה חורג מהמנדט שניתן לוועדה.
.בתיק החקירה מופיעה הודעת פטירה מבית החולים בילינסון לפיה עודד נולד ב-23 באוקטובר ונפטר שבוע לאחר מכן, ב-30 באוקטובר 1956