בשנות ה-50 עלו הוריי כדורי שבו ורחמה יצחק, מעירק עם 2 ילדיהם הקטנים רזי וג'ימי. אמי הייתה בחודש השלישי להריונה כשעלתה ארצה, ובתאריך 19.7.1951 שישה חודשים אחרי ילדה את יעקב אחי בבית חולים דג'אני ביפו. יעקב האח שנעלם היה גדול ממני (תיקי יצחק-ששון) בשנתיים. בגיל שנה וחודשיים אושפז אחי יעקב בבית חולים דג'אני ביפו עקב פריחה בגוף. הורי נשלחו לביתם. למחרת, ההורים, דודתי וסבתי הגיעו לבית החולים ושם נמסר להם שהבן יעקב נפטר. יש לציין כי הורי היו בהלם מוחלט וסרבו לקבל את רוע הגזרה. הם ביקשו לראות את גופת בנם ובית החולים סירב! רק לאחר שאבי ודודתי (אחות אבי) דרשו בתוקף לראות את הגופה העמידו אותם בפתח דלת של חדר גדול (הם לא הורשו להיכנס לחדר) ומרחוק הצביעו על גופה של אדם גדול בטענה שזו גופת הבן יעקב בן השנה וחודשיים. מיותר לציין, כי בית החולים שם את הורי ללעג, כיון שלא היה כל קשר בין גופת תינוק בן שנה וקצת לבין גופת אדם גדול. למותר לציין כי בית החולים לא הציגו בפני הורי כל מסמך המעיד על סיבת המוות ו/או תעודת פטירה ולא אפשרו להורי לקבור את בנם.

לקראת גיל הגיוס קיבלו הורי צווי גיוס עבור יעקב האח. הצבא חיפש את יעקב בבית הורי. הורי דיווחו לצבא כי יעקב נפטר. מאחר ולא היה רישום שיעקב נפטר ולמשפחה לא הייתה תעודת פטירה, פנה צה"ל בתאריך 15.11.68 לאגף עליה ומרשם גנזך ההורדות, בבקשה לבירור "פטירה של אחי יעקב". בתאריך 30.12.68 שלח משרד הפנים לעליה ומרשם פ"ת תשובה ללשכת הגיוס ואני מצטטת:

"...הנ"ל אינו רשום בפנקס הפטירות כי בזמנו הוריו לא הודיעו על פטירתו אנו מבקשים להדריך את האם להביא לנו אישור פטירה מלשכת הבריאות כדי שנוכל לרשום אותו כנפטר."

בתאריך 8.12.75 פנו מלשכת הגיוס בבקשה למשרד הפנים לקבל תעודת פטירה של יעקב אחי. בתאריך 17.12.75 קיבלו תשובה ממשרד הפנים ואני מצטטת "אין רישום פטירה הנ"ל עדיין חי לפי התיק". ואני שואלת: כיצד ימציאו ההורים אישור פטירה ? לפי משרד הפנים יעקב עדיין חי, הורי לא קיבלו תעודת פטירה מאף גורם ממשלתי, הורי לא נכחו בהלוויה של בנם, הורי לא ראו את גופת בנם, הורי לא ראו את הקבר של בנם מאחר ובפועל אין כלל קבר עפ"י רישיון הקבורה. עד היום אין לנו המשפחה, תעודת פטירה ובאף מקום אין רישום שיעקב נפטר. נכון להיום במשרד הפנים יש תעודת לידה! כלומר לפי משרד הפנים יעקב חיי וקיים עד היום.

בתאריך 19.2.96 פנינו לוועדת החקירה הממלכתית לעניין פרשת היעלמם של ילדי תימן (עירק). תשובת הועדה מתאריך 11.10.2001 הזויה, ומנותקת מהמציאות. להלן הערותיי:

1. מדוע המשפחה לא קיבלה ולא ראתה את פנקס הפטירות? למרות בקשות חוזרות ונשנות מהרשויות לראות תעודת פטירה.
2. אחי נולד ב 19.7.51 אושפז בבית חולים דג'אני כשהיה בן שנה וקצת עקב הפריחה. ונפטר ב 31.7.52 דהיינו, הוא לא נפטר בגיל חודשיים אלא בגיל שנה וקצת.
3. הועדה איתרה אישור חברת קדישא לפי יצחק יעקב הובא למנוחות בקריית שאול באזור ג 1 שורה 12 קבר 8. המשפחה הלכה לבית הקברות ומעולם לא מצאה סימנים של הקבר.

חשוב להדגיש, כי בתאריך 20.3.96 פניתי לארכיון בית החולים דג'אני בבקשה לקבל פרטים על יעקב אחי שאושפז ב 1952 .בתאריך 24.3.96 קיבלתי תשובה מבית החולים:

1. שיש ברשותם רישום על אשפוז יולדת בשם יצחק רחמה משנת 1951.

2. שיש ברשותם אשפוז על שם יצחק יעקב משנת 1952 במחלקת ילדים.

לתשובה צורפו צילומי הרישומים של הלידה והאשפוז, אבל לא צורף מסמך המעיד על פטירה. יתרה מכך, בתשובתם דאגו לציין כי אין אפשרות לאתר פרטים נוספים כיון שתיקים מהשנים ההם הושמדו כחוק בתום 20 שנות שמירה. אם כך מדוע מסמכי רישום של הלידה והאשפוז קיימים ולא הושמדו. לסיכום, לצערי הרב הורי לא בחיים כיום. אולם, מאז היותי ילדה קטנה זכורה לי התחושה שהורי העבירו לי ולאחי שהם מאמינים כי אחי יעקב נמצא בן החיים ולא כפי שנטען לאורך השנים שיעקב נפטר.

זיכרון ילדות חזק מהדהד בראשי מפעם לפעם. דודתי אחות אבי נהגה בארוחות משפחתיות משותפות לספר ולהזכיר את יעקב אחי שנעלם ולא זכינו להכירו.
היא תארה את יעקב כילד יפה בהיר עם שיער תלתלים בצבע זהוב שנהג להשתובב הרבה. כבר פטפט, זחל, עמד וצעד כמה צעדים. לפי סיפורה יעקב אחי היה קורא לאבי בשמו ולא בשם אבא.
הרבה פעמים עולות בי מחשבות היכן הוא נמצא והאם הוא זוכר את משפחתו למרות שדי ברור שבגיל בו הוא נעלם שנה וקצת אין סיכוי שהוא יזכור.
אם יעקב אחי היה אתנו היום הוא היה אמור להיות גדול ממני בשנתיים.

תיקי יצחק ששון