מרים וסאלח (צדוק) הלל (חבני)

אני רוצה לספר על חלק מהאירועים שעברו עליי ומשפחתי כאשר עלינו לארץ מתימן ואחותי נחטפה כשנולדה כאן בבית חולים הדסה בתל אביב, חטיפה שעד היום אין עליה תשובות והיא פצע פתוח במשפחתי שנשארנו עם הרבה שאלות.

בסוף שנת 1948 עלו הוריי מתימן מרים וסאלח הלל איתי ושלושת אחיי, ארבע שנים לאחר העלייה בשנת 1952 הולידה אמא בבית חולים הדסה שבתל אביב תינוקת חמודה שהייתה אמורה להצטרף למשפחה.

במשך שלושת הימים שלאחר הלידה נאמר לאמי בכל יום מחדש שהיא צריכה ללכת הביתה ולשוב למחרת לבית החולים כדי להניק את התינוקת שנולדה. ביום השלישי כאשר הגיעה האם לבית החולים להניק את התינוקת שלה אמרו לה הרופאים שהילדה נפטרה, אמא לא האמינה להם היא אמרה שהילדה בריאה והיא רוצה לראות אותה אך הרופאים התעקשו ואמרו לה ללכת הביתה.

כשחזרה אמא הביתה בוכה היא סיפרה למשפחה שהרופאים אמרו לה שהילדה נפטרה, היא אמרה לנו שהיא לא מאמינה לרופאים כי הילדה נולדה גדולה ובריאה. היא ידעה שהבת שלה לא מתה אך היא לא ידעה מה לעשות. בתקופה ההיא למשפחה לא היה את היכולת להילחם ולמצוא את הילדה היינו צריכים לשרוד ולהתמודד עם קשיי היום וקשיי השפה כעולים מתימן. האמון בבית החולים נגמר ואת שתי הילדים שנולדו לאחר מכן אמא הולידה בבית כי היא פחדה שייקחו לה את הילדים. ברוך השם הלידות עברו בהצלחה והילדים יצאו בראים ושלמים.

22 שנים לאחר חטיפת הילדה עבדתי כנהג משאית והייתי צריך להוריד שטיח בחנות ברחוב בן יהודה שבתל אביב. נדהמתי והתרגשתי לראות את הפקידה שם שהייתה דומה מאד לאחותי מטי שעלתה איתי לארץ בשנת 48, שאלתי את הפקידה אם היא תמניה והיא ענתה לי כן, אח"כ שאלתי אותה אם היא מאומצת והיא ענתה לי גם כן, התרגשתי מאד וסיפרתי לה שהיא ממש דומה לאחותי. נסעתי הביתה וסיפרתי למשפחה על הפקידה שהייתי בטוח שהיא אחותי ואמרתי לאחותי מטי שהיא צריכה ללכת לשם ולפגוש את אחותה.

למחרת נסעה מטי עם בעלה לרחוב בן יהודה והם פגשו את הפקידה שהייתה דומה לה מאד. הם גילו שהפקידה המאומצת צריכים להיות באותו גיל של אחותם וביקשו ממנה לבדוק איתם את העניין, הם היו בטוחים שזאת האחות שנחטפה כיוון שהיא הייתה תמניה מאומצת, דומה למטי מאוד ובגיל המתאים. הפקידה לא רצתה לבדוק את האמת על משפחתה ולא רצתה קשר עם האנשים שהגיעו לחנות שבא עבדה. מטי ובעלה הציעו לתת לה את מספר הפלאפון שלהם ע"מ שתוכל לחזור אליהם אם תתחרט אך היא סירבה גם לזה.

לקחו להורים שלי את הילדה ולי את אחותי הקטנה וזה לא ברור מאליו, איך יכול להיות שילדה שנולדה בריאה נעלמת לאחר שלושה ימים מבית החולים הדסה, אם היא באמת נפטרה היכן הגופה היכן תעודת הפטירה שלה, משהו כאן לא תקין. האמת חשובה והיא צריכה להיחשף מישהו צריך לענות על השאלות שיש למשפחה. מי אחראי להיעלמות הילדה? למה ולאן לקחו אותה?

עד היום אני מצטער שלא הלכתי לבית החולים ביום שאמא חזרה הביתה מבית החולים, הייתי צריך ללכת לחפש אותה, זה פצע פתוח אצלי ואני רוצה למצוא את אחותי ולדעת מה קרה איתה.

אם את קוראת את המכתב הזה וחושבת שאת אחותי בבקשה תיצרי עם המשפחה קשר.