בעודה בחודש השביעי להריונה, פרצה שריפה במעברת ג'ליל שבשרון. מדלן הצליחה להציל פעוט של משפחה אחרת, אך נפגעה בעצמה. לאחר שבועיים הגיעה לבי"ח מאיר. הצוות הרפואי שהבחין מיד בבטן, החזיק אותה במחלקת שמירת הריון במשך ארבעה ימים כפותה בידיה וברגליה, בהרדמה מלאה וללא יכולת לזוז (המאושפזות ששהו לידה סיפרו לה על ההרדמות החוזרות בכל פעם שהנידה מעט את ראשה). במהלך הימים האלו, בוצעה בה לידה כשהיא אינה בהכרה ונלקח ממנה בנה. בעלה התבקש להביא את בנה הפעוט (הבכור) בכדי שהיא תניק אותו ושחומרי ההרדמה יעברו ממנה אליו (אין הוכחה שהיא הניקה אותו למעשה, יש מצב סביר שהחלב שלה נשאב עבור התינוק שזה עתה נולד). לאחר מכן, כששבה להכרה הודיעו לה כי הוא מת ולא הראו לה גופה.

כשחזרה בידיים ריקות למעברת ג'ליל היה רופא עיראקי ("משלנו" כלשונה), שצעק עליה "אמרתי לך לא ללדת שם, לא ללכת לבית חולים!".

בלידה הבאה, באותו בית חולים, מדלן הייתה עדה לחטיפת תינוק של יולדת אחרת, שמעה את בכי התינוק וראתה אותו חי. מיד לאחר יציאתו ראתה כי היולדת מורדמת בכוונה ואישה נוספת, שאינה מהצוות הרפואי לקחה את התינוק בידיה. מדלן ניסתה למחות ולדרוש את התינוק בעבור היולדת האחרת, אך ביטלו את דבריה כלאחר יד. מדלן אז הבינה כבר בוודאות כי מדובר בדפוס קבוע של חטיפות.

מדלן מוסיפה ומספרת על שכניה ומכריה שנלקחו מהם ילדים, ובאחד המקרים כאשר עלה חשד במשפחה מסוימת מתל אביב, שבן השכנים הוא למעשה חטוף, נשאלה האמא "מתי ילדת אותו?" והאמא השיבה: "אה, זה סיפור. לא ילדתי, קניתי אותו".

מעיין נהרי