להלן הפרטים על גניבת אחותי:
שם: דלאל סמוח.
תאריך לידה: דצמבר 1950-ינואר 1951.
ארץ לידה: עירק.
שנת גניבה: 1951.
מקום גניבה: מרכז בשער עלייה בחיפה (או בי״ח רמב״ם).
שמות ההורים: ג׳ולייט ויוסף סמוח (לימים שינו שם משפחתם ל-יצחק).
סיפור המעשה:
הטרגדיה של משפחתי - סיפור שמתחיל כמו כולם אך נמשך אחרת:
שער עלייה שבחיפה. הורי היגיעו מעירק לשם כשעלו לארץ בקיץ 1951 עם ילדה אחת, כבת 7 חודשים. ילדה חיונית מאוד ומפותחת. הילדה שילשלה קלות ונלקחה ע"י אימי למעין מרכז מקומי אליו הופנתה. באחת הפעמים בהן באה להיניק אותה נאמר לה כי הילדה נלקחה לבי"ח רמב"ם.
הורי נסעו לשם, ושם נאמר להם כי מתה. לא ניתנה להם תעודת פטירה ולא היה קבר. הורי לא ידעו מילה בעברית, אבל האמינו למי שאמר להם בביה"ח בתנועת ידיים על הזקן כי הילדה תיקבר ע"י רב.
אימי חזרה למרכז, כנראה כדי לקחת את חפצי הילדה, והנה הילדה יושבת במיטתה! ביחד עם אימי היתה בת הדוד של אבי, שגם היא זיהתה את הילדה. שתיהן התקרבו לעבר הילדה, אך נהדפו ע"י אנשי צוות בטענה שזו אינה הילדה של אימי.
היו אלה ימיהם הראשונים של הורי בארץ, ימי תמימות ואמונה. הם לא העלו בדעתם שהם נפלו קורבן לכנופיית גנבי תינוקות. כואבים המשיכו את חייהם, תוך שהם נאבקים ומרוכזים בקשיי פרנסה, קשיי שפה וקשיי קליטה. בימי ה"צנע" הם המשיכו לקבל תלושי מזון עבור הילדה וכשהיגיע מועד גיוסה לצה"ל התקבל צו גיוס. ולך תוכיח שאין לך אחות...
אני נולדתי שנה לאחר היעלמה של אחותי. גדלתי עם הסיפור הזה, שעם אובדן התמימות של הורי קיבל ציביון של סיפור קונספירציה שלטונית.
פעלתי למען העיניין בדרכים שונות, בין היתר העדתי בוועדת החקירה בירושלים. שם ציינתי בפני השופט שמוצאי עירקי וביקשתי ששם הוועדה ישקף את העובדה שלא רק ילדי תימנים הועלמו. השופט נזף בי על כך בפטרונות.
כשדליה איציק הבטיחה לפעול להקמת מאגר גנטי, טילפנתי אליה ופקידתה החזיקה אותי זמן ממושך על הקו כדי לגבות ממני פרטים. רק לאחר שאיש לא חזר אלי להמשך התהליך, הבנתי שדליה איציק לא באמת התכוונה להיטיב עם מסכנים, אלא...
המשכו של הסיפור של הורי הינו טראגי עוד יותר, והוא הפך לסיפור של אימי בלבד. לאחר לידתי אימי לא ילדה יותר ואני נותרתי בתה היחידה. בערוב ימיה אבי, עזב את הבית.
אנא, עיזרו לנו לכתוב סוף טוב יותר לסיפור.

כרמל טיצ'ר