חנן ומרים יעקובוביץ, הורינו, ניצולי שואה בני 18, עולים חדשים אשר שרדו את התופת ועלו בגפם מספר חודשים קודם לארץ, ילדו את בתם הבכורה ברכה ב 1947 בבית חולים העמק בעפולה. על פי עדות של אמי: " בשנת 1947 נולדה לנו תינוקת, בבית חולים העמק בעפולה. מספר ימים הביאו לי את התינוקת להנקה. לא היה לי חלב. צעקו עלי. אחת האחיות אמרה בגסות: 'את רוצה שהתינוקת שלך תמות? או שניתן אותה למישהו אחר?' בכיתי. וחדלו להביא לי את התינוקת. אמרו, שהיא נפטרה."

הורי שוחררו מבית החולים ללא תעודת פטירה ובלי שמישהו אמר להם היכן קבורה התינוקת. עד יום מותו של אבי, הוא חש כעס על עצמו על כי לא ידע לשאול היכן הילדה ולדרוש תשובות. ותסכול על כך כי בהיותם יתומים, עולים חדשים וניצולי שואה, ניצלו את חולשתם. כל חייו ניסה אבי למצוא את התשובה להעלמות אחותי ופעמים רבות נתקל באטימות ובהשתקה של הממסד.

כעבור שנים הצליח אבי בעזרת קשרים של מכר במשרד הפנים להשיג את התעודה המצורפת שהיא תעודה מבית החולים. חוץ מתעודה זו אין לנו כל מסמך נוסף.

מצורף המסמך וכן שיר ופיסקה שכתבה אמא.

ארץ מוצא: פולין, הונגריה

תאריך לידה:6.3.1947

ממלא תפקיד שהודיע על הפטירה: תפקיד לא ידוע- ש' דוידסון

תאריך חטיפה:14.3.1947

תודה רבה, רונית פיינגולד, בת של חנן ומרים עקביא (יעקובוביץ)