עדותו של יוסף פיירמן, בנם של אסתר וזלמן ואחיהם של התאומים:

הוריי, אסתר וזלמן פיירמן, עלו ארצה בשנת 1936 מהעיר לודג' בפולין, והשתקעו בתל-אביב. בלודג' הם עבדו בתחום הטקסטיל וכשהגיעו לארץ פתחו דוכן לממכר דגים בשוק עלייה.

בשנת 1941 אמי ילדה תאומים, בן ובת, בבית חולים מזאה בתל-אביב. התאומים נולדו אחרי שני אחיי הגדולים. אני נולדתי בשנת 1942 וגם לי אחות תאומה. הוריי הביאו לעולם באופן טבעי שני זוגות תאומים בן ובת. אחי הגדול ואחותי התאומה נפטרו, גם אבא ואמא.

התאומים שנולדו לפנינו, בשנת 1941, אושפזו למשך כשבועיים בגלל משקל נמוך. אמא שלי הייתה איתם כל הזמן, וכעבור שבועיים כשבאה לקחת את התאומים מבית החולים, נאמר לה שהם נפטרו. ההורים שלי לא ראו גופה ולא קיבלו תעודת פטירה ולא מקום קבורה. פשוט יצאו משם ללא כל הסבר או מסמכים תומכים. אני מניח שההורים שלי לא נתנו שמות לתאומים כי רצו לחכות עם זה לאחר השחרור מבית החולים ולאחר הברית לתאום.

כשהיינו קטנים ההורים לא דיברו על כך בבית, אבל כשבגרנו האחים הגדולים דיברו איתנו על זה וסיפרו לנו שנעלמו לאמא ואבא תאומים, בן ובת. לאחי הבכור, זכרו לברכה, היה חלום, משאלת לב שהוא כל הזמן הזכיר אותה: ללכת ברחוב ולראות מישהי או מישהו שדומה לו, שדומה לנו, וככה אולי למצוא את התאומים.

אני כבר מבוגר אבל הילדים שלי יודעים ומכירים את סיפור ההיעלמות של התאומים, הדוד והדודה שלא הכירו.

בימים אלה, אחרי שאיבדתי גם את אשתי לסרטן לאחר התמודדות של 5 שנים, אני רוצה להתחיל לחפש איזשהו קצה חוט בקהילה של יוצאי לודג' שנמצאת בתל-אביב. אולי מישהו מהם זוכר, שמע או יודע משהו.