שלום שמי אילנה ואני הבת של גוליט ודוד ז"ל חדאד ואני רוצה לעלות את הסיפור שלנו ומקווים לנס.

הוריי עלו מעירק בשנת 51 ישר למעברה בתל מונד באוהלים נולדו להם 7 ילדים הבכור מת בגיל 5 ונעשתה לו קבורה.

אחריו נולדה אחותי לאה שהיום בגיל 63 כעבור שנה וחצי או שנתיים נולד בבית חולים בכ"ס האח יצחק. לאחר שנה הוריי עברו לגור בסלמה כפר שלם בתל אביב כשהיה בין שנה בערך ועדיין לא הלך רק זחל העלה חום גבוהה אימא שאין לה כסף דפקה בין דלתות השכנים כדי שמישהו יעזור לה להגיע לרופא. עוד באותו לילה אימא הגיעה עם יצחק לבית חולים הדסה בתל אביב נשארה איתו עד מאוחר בלילה, אך ביקשו מההורים לעזוב את בית החולים ולהגיע בבוקר. בתקופה ההיא לא נתנו למלווה ללון עם החולה בבית חולים.

אימא עזבה את בית החולים בידיעה שעם עלות השחר היא יוצאת לבית החולים להיות עם יצחק מדובר על הליכה של כמה קילומטרים להגיע לבית החולים בתקופה ההיא לא היה תחבורה.

וכך היה בבוקר כשאימא הגיעה ניגש הרופא ואמר לה שיצחק נכנס לניתוח ומת בניתוח אימא חזרה הביתה ושלחה את אבא וחבר לסדר את הסידורים לקראת קבורה כשהגיעו אמרו להם שאין צורך יצחק נקבר ביחד עם אדם מבוגר.

בתקופה ההיא אנשים היו נאיביים שלא יודעים קרוא וכתוב המחייה הייתה קשה לא היה עבודה וכל מה שאמרו האמינו

היום כשאנחנו הילדים הנכדים והנינים יושבים ושומעים שוב את הסיפור אנחנו מאמינים שיצחק לא מת אלא נגנב והרשויות ידעו על כך ושיתפו פעולה.

אני פונה אליך יצחק אולי אתה דומה לאימא או אבא אם אתה מזהה ויש לך ספק קטן אנא בדיקת דם קטנה תסגור את המעגל אתה צריך להיות היום בין 61 או 62 שנים

מקווה שהסיפור הזה יגיע אליך יצחק ובוקר אחד תגיע ותגיד אימא זה אני יצחק חיפשתי אותך כל השנים.

מקווה ומאמינה לראותך בהקדם,

שלך אילנה.