הוריי, מנשה ונזימה דניאל עלו לארץ מעיראק בינואר 1951 והתגוררו במעברת קריית אתא, לשעבר קריית נחום. כרמלה נולדה בפברואר 1952 וכשהייתה כבת חודש/חמישה שבועות היו לה שילשולים והיא הועברה לבית החולים רמב״ם.
אבי, מנשה, בא לבקרה והקפיד להתעניין בשלומה בטלפון, ובאחת הפעמים נאמר לו שהבת כרמלה מתקדמת יפה ולבוא לקחתה בעוד יומיים אבל כשהוא הגיע, יחד עם אמי נזימה, הם מצאו את המיטה שלה ריקה ושאלו איפה היא. אח במחלקה השיב להם "מה לא קיבלתם מברק? הילדה מתה בלילה". באותו הרגע אמי, נזימה התעלפה על המקום. מאז ועד מותה היא סבלה כאב גדול. ההורים לא קיבלו מברק, לא מסמכים המאשרים את פטירתה ולא ראו גופה או חלקת קבר. חייהם של הוריי מאז לא היו חיים, את שאר הילדים, אלה שנולדו לפני כרמלה ואחריה, סירבו לאשפז בבית החולים רמב"ם לאחר מכן. האמא נזימה חלתה, גם אבי היה אומר שמאז היעלמותה של כרמלה היו לה רק מחלות וצרות צרורות. בשנת 1991 היא נפטרה.

בשנת 1996 קיווינו במשפחה שאם נלך לוועדה נוכל לספק קצת תשובות ומזור לכאב של אבא. במכתבו לוועדה, אבי ז"ל כתב: " לאסוני הרב, אחרי כל השנים האלה אני חי עם הצער הזה היום לבד ללא אשתי, אך עוד רוצה לקוות שאזכה לראות ולשמוע מה עלה בגורל בתי".

לצערנו הרב, גם שם קיבלנו מפח נפש. הוועדה לא סיפקה תשובה מספקת: כרמלה היא ילידת פברואר 1952, ואילו לפי מסקנות הוועדה הן:
"מן המידע לעיל, עולה בוודאות כי התינוקת כרמלה בת מנשה ונזימה דניאל נפטרה בבית החולים רמב״ם ביום 17/6/52 בהיותה בת חודש."
במילים אחרות, לפי הוועדה כרמלה נפטרה ביוני 1952 בגיל 28 יום (בתאריך זה היא הייתה אמורה להיות בת כמה חודשים).
הסתירה בגיל משמעותית ולא מתקבלת על הדעת. גם לגבי מיקום חלקת קבר נרשם במסקנות הוועדה כי מדובר ב"נפל" ולכן אין ציון מדויק של חלקת קבר.

עוד חשוב למשפחה להדגיש: בדו"ח הוועדה צוין כי המשפחה מתנגדת לחשיפת/פרסום הממצאים, לא כך הדבר.
האב, מנשה, התנגד לקבלת המסקנות והממצאים ולכן לא הסכים להחשיב אותם כתשובה מצד הוועדה.

מירי, משפחת דניאל